לחץ תוך עיני

לחץ תוך עיני הוא הלחץ שיוצר הנוזל שבתוך העין. בחלק הקדמי של העין מיוצר כל הזמן נוזל שקוף שנקרא נוזל מימי, והוא מזין את העדשה ואת הקרנית. במקביל, כמות דומה של נוזל מתנקזת החוצה דרך מערכת ניקוז זעירה בזווית שבין הקשתית לקרנית. כשהייצור והניקוז מאוזנים, הלחץ נשאר יציב ושומר על צורת העין. כשהניקוז נחסם או פועל לאט מדי, הנוזל מצטבר והלחץ עולה. לחץ גבוה לאורך זמן עלול לפגוע בעצב הראייה, הכבל שמעביר את המידע מהעין למוח, ולכן מדידת הלחץ היא חלק קבוע מבדיקת עיניים מקיפה. הנזק לעצב נגרם בהדרגה, כשסיבי עצב זעירים נפגעים לאט לאורך חודשים ושנים, ולכן גילוי מוקדם חשוב כל כך. בדרך כלל מודדים את הלחץ בשתי העיניים, כי ההשוואה ביניהן נותנת לרופא מידע נוסף.

הלחץ נמדד ביחידות של מילימטר כספית (ממ״כ). אצל רוב האנשים הלחץ נע בטווח של כ־10 עד 21 ממ״כ, ולחץ בטווח הזה נחשב בדרך כלל תקין. עם זאת, המספר לבדו לא מספר את כל הסיפור. הלחץ משתנה במהלך היממה, ויכול להיות שונה מעט בין שתי העיניים ובין בדיקה לבדיקה. גם עובי הקרנית משפיע על התוצאה: קרנית עבה יחסית עלולה להראות לחץ גבוה מהאמיתי, וקרנית דקה עלולה להראות לחץ נמוך מהאמיתי. לכן רופא העיניים מפרש את המדידה יחד עם עובי הקרנית, מצב עצב הראייה והיסטוריה רפואית, ולא רק לפי ערך אחד.

לחץ תוך עיני גבוה הוא לא אבחנה של גלאוקומה. כשהלחץ גבוה מהרגיל אבל עצב הראייה ושדה הראייה תקינים, המצב נקרא יתר לחץ תוך עיני. אנשים רבים במצב הזה לא יפתחו גלאוקומה לעולם, אבל הסיכון שלהם גבוה יותר, ולכן הם זקוקים למעקב. מנגד, יש אנשים שמפתחים גלאוקומה גם כשהלחץ שלהם בטווח התקין, מצב שנקרא גלאוקומה בלחץ תקין. בגלל זה לחץ תקין לא שולל גלאוקומה, ולחץ גבוה לא מוכיח אותה. גורמים נוספים שמעלים את הסיכון כוללים גיל מבוגר, היסטוריה משפחתית של גלאוקומה, קוצר ראייה גבוה, קרנית דקה ושימוש ממושך בסטרואידים.

ברוב המקרים לא. לחץ תוך עיני גבוה שעולה בהדרגה בדרך כלל לא גורם לכאב, לאדמומיות או לשינוי בראייה, ואפשר לחיות איתו שנים בלי לדעת. כאבי ראש, עייפות בעיניים או תחושת לחץ מאחורי העיניים הם בדרך כלל לא סימן אמין ללחץ גבוה. גם הנזק לעצב הראייה מתפתח בשקט, ופוגע קודם בראייה ההיקפית, כך ששמים לב אליו לרוב רק בשלב מתקדם. היוצא מן הכלל הוא חסימה חדה של הזווית, שבה הלחץ קופץ בבת אחת. במצב הזה מופיעים תסמינים בולטים, שמפורטים בהמשך.

מדידת הלחץ נקראת טונומטריה, והיא קצרה וללא כאב. בבדיקת סינון נפוצה מכשיר שולח משב אוויר קטן אל העין ומחשב ממנו את הלחץ. המשב מפתיע מעט, אבל לא כואב. השיטה המקובלת כמדויקת יותר נעשית במנורת סדק: מטפטפים טיפות אלחוש וצבע צהוב, ומכשיר קטן נוגע קלות בקרנית ומודד כמה כוח נדרש כדי לשטח אזור זעיר בה. קיימים גם מכשירים ידניים שמתאימים לילדים או לבדיקה מחוץ למרפאה. כשיש חשד לגלאוקומה, מוסיפים לרוב מדידה של עובי הקרנית (פכימטריה), צילום OCT של עצב הראייה ובדיקת שדה ראייה, כדי לקבל תמונה מלאה.

ההחלטה אם לטפל תלויה ברמת הלחץ, במצב עצב הראייה ובגורמי הסיכון הנוספים. כשהלחץ גבוה רק מעט והעצב תקין, לפעמים מסתפקים במעקב קבוע. כשצריך טיפול, בדרך כלל מתחילים בטיפות עיניים שמפחיתות את ייצור הנוזל או משפרות את הניקוז שלו. אפשרויות נוספות הן טיפולי לייזר, למשל לייזר שמשפר את הניקוז או יצירת פתח קטן בקשתית כשהזווית צרה, וניתוחים שונים כשהטיפולים האחרים לא מספיקים. הטיפול מפחית את הסיכון לנזק, אבל לא מבטל אותו לגמרי, ולכן ממשיכים במעקב גם כשהלחץ מאוזן. חשוב לא להפסיק טיפות על דעת עצמך, כי הלחץ יכול לעלות שוב בלי שום תחושה.

חסימה חדה של זווית הניקוז היא מצב חירום. יש לפנות מיד לחדר מיון או לרופא עיניים אם מופיעים כאב עז בעין, עין אדומה, טשטוש ראייה פתאומי, הילות צבעוניות סביב אורות, כאב ראש חזק, בחילה או הקאות. טיפול מהיר יכול להוריד את הלחץ ולהגן על עצב הראייה. מעבר למצבי חירום, הדרך הטובה לגלות לחץ גבוה מוקדם היא בדיקת עיניים תקופתית, במיוחד מגיל ארבעים ומעלה ואצל מי שיש לו קרוב משפחה עם גלאוקומה.