השתלת קרנית: סוגים והחלמה

הקרנית היא השכבה השקופה והחיצונית ביותר של העין, המשמשת כ'חלון' דרכו נכנס האור. היא ממלאת תפקיד חיוני במיקוד קרני האור על הרשתית. כאשר הקרנית נפגעת, היא עלולה לאבד את שקיפותה, מה שמוביל לירידה בחדות הראייה. במצבים בהם לא ניתן לשפר את הראייה באופן מספק באמצעות משקפיים, עדשות מגע או טיפול תרופתי, ייתכן שתישקל השתלת קרנית.

השתלת קרנית נדרשת במגוון מצבים הפוגעים בשקיפות או בצורת הקרנית. אלה כוללים מחלות כמו קרטוקונוס, הגורמת לעיוות מתקדם בצורת הקרנית, ובצקת בקרנית הנובעת מאי ספיקת תאי האנדותל, למשל במחלת פוקס או לאחר ניתוחי עיניים מורכבים. סיבות נוספות הן הצטלקות הקרנית כתוצאה מפציעות, כוויות כימיות או זיהומים, וכן דחייה של שתל קרנית קודם או מחלות קרנית תורשתיות.

בעבר, השתלת קרנית כללה בדרך כלל החלפה של כל עובי הקרנית. כיום, קיימות שיטות מתקדמות המאפשרות להחליף רק את השכבות הפגועות, תוך שמירה על השכבות הבריאות. גישה זו מפחיתה סיכונים ומקצרת את זמן ההחלמה. סוג ההשתלה נבחר בהתאם למיקום ועומק הפגיעה בקרנית.

השתלות חלקיות כוללות DALK, DSEK או DSAEK, וכן DMEK. בשיטת DALK (Deep Anterior Lamellar Keratoplasty) מחליפים שכבות קדמיות חולות תוך שמירה על האנדותל הבריא של המטופל, והיא יכולה להתאים לקרטוקונוס מתקדם או לצלקות קדמיות. בשיטת DSEK (Descemet Stripping Endothelial Keratoplasty) מחליפים את השכבות הפנימיות הפגועות, כולל האנדותל; בשיטת DSAEK משתמשים בשיטה אוטומטית להכנת רקמת תורם דומה. בשיטת DMEK מחליפים רק את ממברנת דסמט ותאי האנדותל. השתלות אנדותל מיועדות למקרים מתאימים של כשל אנדותל, למשל במחלת פוקס. ההחלמה, הסיכון לדחייה וסיבוכים אחרים משתנים לפי השיטה ומצב העין, ולכן המנתח ממליץ על הגישה המתאימה.

ההכנה להשתלה כוללת הערכה מקיפה של מצב העין והבריאות הכללית. כמו בכל הליך רפואי, קיימים סיכונים אפשריים. אלה כוללים דחיית שתל, זיהום, דימום, שינויים בלחץ התוך עיני, ואסטיגמציה (צילינדר) משמעותית. חשוב לדון עם הרופא המטפל על כל הסיכונים והיתרונות הצפויים לפני קבלת ההחלטה על ההשתלה.

לאחר ההשתלה, תקופת ההחלמה ושיפור הראייה עשויות להימשך זמן מה. יש להקפיד על שימוש קבוע בטיפות עיניים, לרוב למשך תקופה ארוכה, כדי למנוע דחייה וזיהומים. חשוב להגן על העין מפני חבלות וזיהומים, ולהימנע מפעילות גופנית מאומצת בשבועות הראשונים. מעקב קבוע אצל רופא העיניים חיוני לניטור מצב השתל והתאמת הטיפול. אם משתמשים בבועת אוויר או גז לתמיכה בשתל אנדותל, יש לפעול לפי ההנחיות לתנוחת הראש. אין לטוס או לנסוע לגובה רב עד שהמנתח מאשר שהבועה נעלמה. אין לקבל גז צחוק כל עוד נותרה בועה, ולכן חשוב ליידע עליה כל צוות רפואי, צוות חירום או צוות רפואת שיניים. הצוות המנתח יסביר מתי ההגבלות מסתיימות.

חשוב להיות ערניים לסימני אזהרה המעידים על סיבוך אפשרי. יש לפנות לבדיקה דחופה אצל רופא עיניים אם מופיעים אודם, כאב, רגישות מוגברת לאור, או ירידה פתאומית בראייה. סימנים אלו עלולים להעיד על דחיית שתל, זיהום או סיבוך אחר הדורש טיפול מיידי.