מחלות רשתית: סוגים, תסמינים וטיפול

הרשתית היא שכבה דקה של רקמת עצב המצפה את החלק הפנימי האחורי של העין. תפקידה העיקרי הוא לקלוט את קרני האור המגיעות לעין ולהמיר אותן לאותות חשמליים. אותות אלו נשלחים למוח דרך עצב הראייה, שם הם מתורגמים לתמונות שאנו רואים. המקולה, הממוקמת במרכז הרשתית, אחראית על הראייה המרכזית החדה, החיונית לקריאה, זיהוי פנים ונהיגה. שאר הרשתית ההיקפית אחראית על שדה הראייה הרחב וראיית לילה.

מחלות רשתית יכולות להשפיע על כל חלקי הרשתית ולגרום לפגיעה בראייה. ניוון מקולרי תלוי גיל (AMD) פוגע במקולה ומוביל לאובדן ראייה מרכזית. רטינופתיה סוכרתית היא סיבוך של סוכרת הפוגע בכלי הדם ברשתית. חסימות ורידיות ברשתית מתרחשות כאשר כלי דם ורידיים נחסמים, מה שמוביל לבצקת ודימומים. קרע ברשתית הוא פתח ברקמה. נוזל עלול לעבור דרך הקרע ולהפריד את הרשתית מהשכבות שמתחתיה, וכך לגרום להיפרדות רשתית. תסמינים חדשים המעלים חשד לאחד המצבים מחייבים בדיקה דחופה.

תסמינים של מחלות רשתית יכולים לכלול ירידה בחדות הראייה, עיוותים בראייה (קווים ישרים נראים גליים), כתמים עיוורים בשדה הראייה, או קושי בראיית לילה. סימני אזהרה דחופים המחייבים פנייה מיידית לרופא עיניים כוללים הופעה פתאומית של ריבוי נקודות שחורות צפות ('זבובים'), הבזקי אור (כמו פלאש), או תחושה של וילון כהה היורד על שדה הראייה. תסמינים אלו יכולים להעיד על קרע או היפרדות רשתית, מצבים הדורשים טיפול מהיר למניעת נזק בלתי הפיך לראייה.

אבחון מחלות רשתית מתחיל בבדיקת עיניים מקיפה הכוללת הרחבת אישונים כדי לאפשר לרופא לבחון את קרקעית העין. בדיקות הדמיה נוספות עשויות לכלול טומוגרפיה אופטית קוהרנטית (OCT), המספקת תמונות חתך מפורטות של הרשתית ומאפשרת לזהות בצקת או שינויים מבניים. צילום רשתית (פונדוס פוטו) מתעד את מראה הרשתית. במקרים מסוימים, אנגיוגרפיה עם פלואורסצאין או ICG (אינדוציאנין ירוק) עשויה להתבצע כדי להעריך את זרימת הדם בכלי הרשתית ולזהות חסימות. חשוב לציין כי OCTA אינה מאפשרת הערכת דליפה מכלי דם. לפני אנגיוגרפיה, יש לדווח לצוות הרפואי על כל האלרגיות, ובמיוחד על תגובות קודמות לצבעי הזרקה, וכן על מחלות כליות או כבד, הריון או הנקה. הצוות יעריך את אמצעי הזהירות בהתאם לצבע המסוים שנבחר. אין צורך בצום או שתיית נוזלים מוגברת באופן גורף, וההנחיות יינתנו באופן פרטני. במקרה של הנקה, יש לדון עם הצוות הרפואי לגבי הצורך בהפסקה זמנית. כאשר לא ניתן לראות את הרשתית היטב, למשל בגלל דימום בזגוגית, עשויה להידרש בדיקת אולטרסאונד של העין כדי להעריך את מצבה.

הטיפול במחלות רשתית משתנה בהתאם לאבחנה. עבור מצבים כמו ניוון מקולרי רטוב ובצקת מקולרית סוכרתית, הזרקות תוך עיניות של תרופות נוגדות VEGF (פקטור גדילה אנדותליאלי של כלי דם) הן טיפול נפוץ. תרופות אלו מפחיתות דליפת נוזלים וצמיחת כלי דם חדשים. טיפולי לייזר רשתית עשויים לשמש לאיטום כלי דם דולפים או לטיפול בקרעים ברשתית. במקרים של היפרדות רשתית, דימום זגוגיתי משמעותי או חור מקולרי, ייתכן שיהיה צורך בניתוח ויטרקטומיה, במהלכו מסירים את הג'ל הזגוגיתי ומטפלים בבעיה הרשתית. אם מוחדר גז לעין במהלך הניתוח, אסור לטוס כל עוד הגז נמצא בעין, ויש ליידע את צוות ההרדמה על כך לפני כל ניתוח עתידי בשל אינטראקציה עם גז צחוק. יש להקפיד על תנוחת ראש מסוימת רק אם ניתנו הנחיות מפורשות לכך.

חשוב להבין כי למרות הטיפולים הקיימים, לא תמיד ניתן להחזיר את הראייה למצבה המקורי. מטרת הטיפולים היא לרוב לייצב את המצב, למנוע הידרדרות נוספת ולשמר את הראייה הקיימת. לכל טיפול יש סיכונים פוטנציאליים, כגון זיהום, דימום או עלייה בלחץ תוך עיני, אם כי הם נדירים. חשוב לדון עם הרופא המטפל על היתרונות והחסרונות של כל אפשרות טיפול ועל הציפיות הריאליות מהתוצאות.

מעקב קבוע אצל רופא עיניים חיוני לכל מי שאובחן עם מחלת רשתית, גם אם הראייה יציבה. תדירות המעקב נקבעת על ידי הרופא בהתאם למצב הספציפי. אין להפסיק טיפולים מדללי דם או טיפות עיניים ללא הנחיה מפורשת מהרופא המטפל. אם חווים שינוי פתאומי בראייה, כגון ירידה חדה, עיוותים חדשים, או הופעה של נקודות צפות או הבזקי אור, יש לפנות מיד לרופא עיניים או לחדר מיון. במקרים של אובדן ראייה פתאומי, חשוב לשלול באופן דחוף חסימה עורקית או דלקת עורקים (כמו עורק הרקה) הדורשת טיפול מיידי. זיהוי וטיפול מוקדמים יכולים למנוע נזק בלתי הפיך לראייה.