עיניים בולטות ובלוטת התריס

מחלת עיניים הקשורה לבלוטת התריס, המכונה גם אופתלמופתיה של גרייבס, היא מצב דלקתי אוטואימוני הפוגע ברקמות סביב העיניים, כולל השרירים, השומן ורקמות החיבור בארובת העין. היא קשורה לעיתים קרובות למחלת גרייבס, שהיא הגורם השכיח ביותר לפעילות יתר של בלוטת התריס. במחלה זו, מערכת החיסון תוקפת בטעות את בלוטת התריס וגם רקמות בארובת העין, מה שמוביל לדלקת ולנזק.

הסברה היא שבמחלת גרייבס, נוגדנים עצמיים המיוצרים נגד קולטנים בבלוטת התריס פועלים גם נגד קולטנים דומים הנמצאים בתאים שמאחורי העין. קישור זה גורם לתגובה דלקתית, המובילה להצטברות של חומרים מסוימים, נפיחות ועיבוי של שרירי העין והשומן בארובה. תהליך זה יכול לדחוף את גלגל העין קדימה, לגרום לבלט עין, ולהשפיע על תנועת העיניים ותפקודן.

התסמינים יכולים להשתנות בחומרה וכוללים אדמומיות או בצקת בלחמית, התרחבות המרווח שבין העפעפיים, בלט עין (פרופטוזיס), נפיחות ואודם בעפעפיים, כאבים מאחורי העיניים ובעת הנעתן, ראייה כפולה (דיפלופיה) וראייה מטושטשת. במקרים חמורים יותר, עלולים להתפתח כיבים בקרנית עקב חשיפה מוגברת, הפרעה קשה בתנועת העיניים ואף אובדן ראייה כתוצאה מלחץ על עצב הראייה.

גורם הסיכון העיקרי למחלת עיניים הקשורה לבלוטת התריס הוא עישון, המגביר באופן משמעותי את הסיכון למחלה ואת חומרתה. גורמים נוספים כוללים נטייה גנטית ומין (נשים נוטות לפתח את המחלה יותר). האבחון כולל בדיקת עיניים מקיפה על ידי רופא עיניים, הערכת תפקודי עצב הראייה, מיקום העין והעפעפיים, ולעיתים קרובות גם בדיקות הדמיה כמו CT או MRI של ארובות העיניים כדי להעריך את היקף הדלקת והשינויים המבניים.

הטיפול במחלה הוא מורכב ומותאם אישית, ודורש שיתוף פעולה בין רופאי עיניים, אנדוקרינולוגים ולעיתים גם אימונולוגים. הוא כולל איזון של תפקוד בלוטת התריס, הפסקת עישון, וטיפול בתסמינים בעיניים. טיפולים שמרניים יכולים לכלול טיפות עיניים להקלה על יובש, משחות, ומשקפיים עם פריזמות לטיפול בכפל ראייה. במקרים של דלקת פעילה, ניתן להשתמש בסטרואידים או בתרופות מדכאות חיסון.

ניתוח עשוי להידרש בשל שינויים מבניים שנותרו לאחר שהשלב הדלקתי נרגע. ניתוחים מתוכננים להפחתת בלט העין, לתיקון פזילה ולתיקון העפעפיים נעשים בדרך כלל כשהמחלה אינה פעילה, המצב יציב ותפקוד בלוטת התריס מאוזן. הם יכולים להפחית בלט, לשפר את יישור העיניים או את סגירת העפעפיים. בחירת הניתוחים וסדרם מותאמים לממצאים.

התזמון שונה כשיש סכנה לראייה עקב לחץ על עצב הראייה או חשיפה קשה של הקרנית. סיבוכים אלו דורשים טיפול דחוף של מומחים, שעשוי לכלול ניתוח דקומפרסיה של הארובה גם בשלב הפעיל, בלי להמתין לרגיעה של המחלה.

מעקב קבוע אצל רופא עיניים ואנדוקרינולוג חיוני לניהול המחלה. יש לפנות באופן דחוף לרופא במקרה של ירידה פתאומית בראייה, שינוי בראיית צבעים, כאב עז בעין, או קושי משמעותי לסגור את העין. תסמינים אלו עלולים להעיד על סיבוכים חמורים כמו לחץ על עצב הראייה או חשיפה מסוכנת של הקרנית, הדורשים התערבות רפואית מיידית.